משפחתו של אברהם נספתה באותם ימים, ימי האימים של השואה. הוא ניצל לאחר שמצא מקלט בבית משפחה נוצרית, ובהמשך – החל לעבוד בבית חרושת לייצור נקניק שהיה חיוני לגרמנים.
עם בוא הניצחון במלחמה והשחרור, בשנת 1945, עלה לארץ ישראל. אברהם השתקע ברמת גן והחל לשקם את חייו.
כשפרצה מלחמת העצמאות התגייס אברהם ל"הגנה" והוצב בחטיבת "כרמלי" – חטיבה מספר 2. "כרמלי" הופקדה על הגנת צפון-מערב הארץ, חיפה והגליל המערבי. הוא הוצב כחלק ממערך התגבורת שיועד להגן על קיבוץ יחיעם שבגליל המערבי.
קיבוץ יחיעם, שנוסד בשנת 1946, היה ממוקם על גבעה בסמוך למבצר עתיק, יישוב בודד בלב אזור ערבי עוין. בראשית 1948, כשחדרו לצפון הארץ מאות לוחמי "צבא ההצלה" בפיקודו של קאוקג'י, הם שמו להם מיד למטרה לכבוש את היישוב המבודד והקטן, שכביש צר אחד קישר אותו לנהריה.
ביום ט' בשבט תש"ח (20.1.1948) הותקף קיבוץ יחיעם על ידי מאות לוחמים ערביים של "צבא ההצלה". הקיבוץ ספג הפגזה עזה, כשקומץ ממתיישביו ולוחמי חטיבת "כרמלי" מגינים עליו בגופם. תגבורת נוטרים מנהריה שהוחשה לקיבוץ הותקפה אף היא, ואנשיה נחלצו תוך קרב עז.
בקרב זה נפל אברהם, והוא בן עשרים. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בנחלת יצחק.
