לאחר פלישת הגרמנים לברית המועצות, בקיץ 1941, פינו הסובייטים את צ'רנוביץ והעיר נכבשה מחדש על ידי הרומנים, בעלי בריתם של הנאצים. מצב היהודים הלך והחמיר: הם סבלו משוד, גזל, רצח המונים, וידעו מעשי התעללות קשים.
לאחר שנכלאו בגטו החל בחג הסוכות של שנת 1941 גירושם לטרנסניסטריה – האזור אותו מסר היטלר לרומניה בתמורה להשתתפותה במלחמה בברית המועצות, ואשר שימש כמקום ריכוז ליהודי בסרביה, בוקובינה וצפון מולדבה.
עשרות אלפים נורו ונהרגו בדרכי הגירוש. רבים אחרים מתו מרעב ומצמא, ממחלות, מהתעללות ומאפיסת כוחות.
טרנסניסטריה הייתה לקבר אחים ליהודי רומניה. עד אביב 1944 נספו שם כ-90,000 מהמגורשים.
דוב נתנסה בכל זוועות הגירוש לטרנסניסטריה, שם נתייתם.
בשנת 1944 הועלה ארצה במסגרת "עליית הנוער" בשיירה של יתומי טרנסניסטריה שהופעלה בסיוע "הצלב האדום".
עם בואו, במחצית אוגוסט 1944, נשלח עם עוד ארבעים בני נוער להכשרה של עליית הנוער במושב העובדים הוותיק כפר יהושע שבעמק יזרעאל. הוא עבר אימוני גדנ"ע, אך התקשה להתמזג בחבורה בשל הזיכרונות הטריים והכואבים מעברו הקרוב, ונשאר מכונס בתוך עצמו. אמנם היה הצעיר שבחברה, אך מבוגר ברוחו, וביכר שלא לשתף אחרים במכאוביו.
לאחר שתי שנות ההכשרה בכפר יהושע הצטרפה החבורה לארגון "היוגב" בבית אשל, אך דוב החליט ללכת בדרך אחרת – לאחר חצי שנה של הכשרה נוספת במשק עיינות התגייס לנוטרות, ומיום זה ועד יומו האחרון לא פשט את מדי החייל. הוא שירת בבאר טוביה, עסק בשמירה על צינור המים לנגב והשתתף בפעולות שונות.
בנוטרות מצא אפשרות לפעול כשווה בין שווים וכך השתחרר מהעכבות הנפשיות לחיי חברה וידידות. הוא חידש את הקשרים עם חבריו לשעבר, היה נוהג לבקרם בימי חג ומספר להם על קורותיו ומעשיו.
כשהחלה מלחמת העצמאות החליף דוב את מדי הנוטר בכובע גרב, והמשיך לאחוז בנשק ולהגן על המולדת במסגרת חטיבת "גבעתי" – חטיבה מספר 5 ב"הגנה". הוא נמנה עם לוחמי גדוד 53 ("הפרברים") שבחורף 1948 הועברו דרומה והוצבו בקו החזית לאורך כביש מג'דל – פלוג'ה. עד לפלישה המצרית באביב הגנו לוחמי הגדוד על היישובים העבריים בגזרתם, ליוו שיירות לנגב וכבשו מספר כפרים ערביים. דוב השתתף בפעולות רבות ובקרבות נועזים.
באפריל 1948 השתתף דוב בפעולה בכפר בית דראס.
בית דראס, ממערב לקריית מלאכי, היה כפר גדול שמנה כמה אלפי תושבים. מאות לוחמים ערבים התבססו בו והרבו להתנכל ליישובים היהודים הסמוכים. במחצית אפריל 1948 הוחלט לכבוש את הכפר. חטיבת "גבעתי" נערכה באזור עם כוח גדול ובו משוריינים ונשק מסייע, כשלוחמיה חוסמים את הדרכים אל הכפר וסביבתו. בקרב זה, ביום י"ג בניסן תש"ח (22.4.1948), נפל דוב.
