בשנים 1942-1941 נשלחו הצעירים למחנות לעבודת כפייה. האקציה הראשונה מסלוניקי בוצעה בראשית יוני 1942, ועד סוף אותה שנה נשלחו מרבית היהודים למחנות ריכוז.
בימי האימה של מלחמת העולם השנייה נכלא יעקב עם אביו במחנות הסגר. אם המשפחה מתה עוד קודם לכן. האב והבן נשארו בחיים וראו את יום השחרור, אולם חייל אמריקני הרג את האב בטעות, והותיר את יעקב ביתמותו.
יעקב הגיע למחנה נוער יהודי באיטליה, ומשם הגיע ארצה בטיסה בשנת 1947, במסגרת "עליית הנוער". כאן התגורר בתל אביב, בה מצא את ביתו מחדש אצל דודיו וסבו.
עם התגייסותו המלאה לצה"ל שירת יעקב בגדוד 52 של חטיבת "גבעתי" – חטיבה מספר 5. הוא השתתף בקרבות הגדולים בנגב במלחמת העצמאות.
בימי ההפוגה השנייה (לקראת סוף 1948) הועבר עם חטיבתו לחזית המרכז, וגדודו הוצב במשלט ליד רמת הכובש – אזור שידע קרבות קשים במהלך המלחמה, אך לקראת סופה נחשב לשקט. עם זאת, פלשו לגזרה חיילי הצבא העיראקי אשר הרבו להטריד את הלוחמים היהודים, בעיקר באש צלפים.
באחת התקריות הללו, ביום ו' באדר תש"ט (7.3.1949), נפצע יעקב באורח אנוש מירי צלף, ובדרך לבית החולים נפטר.
בן שמונה-עשרה בנפלו. יעקב הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בנחלת יצחק.
