ז'יכלינסקי שלמה (ג'ינג'י)

עד סוף המלחמה נשלחו להשמדה כ-90 אחוז משלושה ורבע מיליון היהודים שחיו בפולין, ביניהם גם מרבית יהודי נדג'ין.
שלמה ומשפחתו נשלחו גם הם לגטו ורשה כבר בתחילת המלחמה. כשהחלה הוצאת היהודים להשמדה נמלטו שלמה ואחיו הקטן מהגטו ומצאו להם מקלט בבית נוצרי, עד שמלשינים הסגירו אותם לידי הנאצים. אחיו של שלמה נרצח לנגד עיניו. רק הוא הצליח להינצל בשל מראהו הארי, וזכה לראות את תום המלחמה.
אחרי המלחמה שהה זמן מה בבליז', בבית דודו הקצב, ועזר לו בהובלת בשר ובשאר עבודות.
שלמה הלך והתקרב לרעיון הציוני, והצטרף לקבוצת נוער שזה היה דגלה. מספר חברו מאותם ימים: "רואה אני אותו לנגד עיניי, בחור שמח ועליז. כמעט יום-יום פגשתיו כשהוא מחלק בשר באיטליזים. התפלאתי תמיד לראותו נושא על שכמו את נתחי הבשר הכבדים, עייף ויגע היה חוזר הביתה. בערבים היינו נוהגים ללכת לסניף של "האיחוד". לא פעם אמר לי: 'נמאסה עליי העבודה הזו, רוצה הייתי כבר לצאת מכאן, משאון העיר לכפר רחוק מפולין – ואולי ניסע לארץ ישראל, לארץ אבותינו. אולי שם אמצא לי מנוחה ומקצוע מתאים. כי פה אינני יכול כבר לחיות'. כעבור שבועיים מאז שיחה זו החלטנו לנסוע ארצה. בלי רשות הדוד עזב שלמה את הבית ואת משפחתו".
שלמה וחברו יצאו לדרך בסוף שנת 1945, ולאחר תלאות ומכשולים הצליחו להגיע לבסיס העלייה בפרנקפורט שבגרמניה. כעבור חודשיים וחצי, ביום 26 במרס 1946, עלו לארץ במסגרת "עליית הנוער".
בארץ התחנך שלמה במשך שנתיים בחברת נוער עולה בקיבוץ רמת יוחנן שבעמק זבולון
כאשר פרצו בארץ המאורעות שבישרו את מלחמת העצמאות החליט שלמה להצטרף לשורות ה"הגנה". משגברו ההתקפות בסביבה מילא ברצון רב את חובתו בשמירה ובהגנה במסגרת חטיבת "כרמלי" – חטיבה מספר 2.
הקרבות על קיבוץ רמת יוחנן וסביבתו החלו במחצית אפריל 1948, לאחר התבוסה שנחלו קאוקג'י וצבאו, "צבא ההצלה", בקרב על משמר העמק. לבד מרצונו לעודד את חייליו הייתה מטרתו של קאוקג'י לנתק את חיפה מאזורים חיוניים, זאת על ידי כיבוש גוש זבולון והשתלטות על כביש יגור-כפר עטה-חיפה, ששימש בתקופה ההיא ככביש מרכזי ממזרח וצפון הארץ לחיפה. קאוקג'י שלח את הגדוד הדרוזי, שהגיע מסוריה והצטרף לכוחותיו, לתקוף את משלטי ה"הגנה" בעמק זבולון, שהגנו על הקריות ועל מפרץ חיפה.
הקרב החל ב-12 באפריל 1948 והתנהל במשך חמישה ימים רצופים. לוחמי חטיבת "כרמלי" שהוזעקו לאזור יזמו התקפות כנגד הכוח הערבי ובמקום התפתחו קרבות קשים, כאשר המשלטים עוברים מיד ליד.
ביום ד' בניסן תש"ח (14.4.1948), בשעת התקפה גדולה על הקיבוץ, יצא שלמה עם כיתת אנשים להגן על הכרם מפני האויב. מספר חברו: "על גבו הייתה קשורה אלונקת שדה, אשר אחר כך הוציא עליה את נשמתו השם יקום דמו.
שלמה היה בן תשע-עשרה שנים בנפלו. הובא למנוחת עולמים בבית העלמין ברמת יוחנן. לימים, הועבר לבית העלמין החדש בקיבוץ.
שלמה וחבריו הונצחו בסרט וידאו מיוחד שהופק בקיבוץ רמת יוחנן לזכרם.