לאחר מלחמת העולם השנייה, כעבור מאמצים רבים השיג שמעון את אפשרות לצאת בשיירת ילדי שארית הפליטה דרך טהרן. פעמיים עיכב את יציאתו בגלל מחלת אחותו שלא רצה לצאת בלעדיה, אך לבסוף נענה לשידולי אמו שיציל את נפשו וישתדל להכין גם להם אפשרות לעלות ארצה. שמעון עלה ארצה עם ילדי טהרן ב-1943, שהה זמן-מה במקווה ישראל, במוסד דתי של עליית-הנוער בפתח תקווה, ואחר-כך למד ב"ישיבה" בבני ברק ולעתים קרובות שלח חבילות-מזון למשפחתו. כדי להכין את האפשרות להעלות את המשפחה, עזב את ה"ישיבה" והתחיל לעבוד באריגה.
שמעון הצטרף לשורות ה"הגנה" ומראשית מלחמת-העצמאות היה בשירות פעיל בפלוגה הדתית בחטיבת "אלכסנדרוני". השתתף כמקלען בקרבות לוד, רמלה, ירושלים והנגב בדרגת סגן מ"כ ואחר-כך מ"כ ונודע כמפקד בעל כושר ארגון, שידע כיצד להחזיק באנשים. בעת מבצע "חורב", נערך מבצע "חיסול" נגד "כיס פלוג'ה", שבו היתה נצורה חטיבה מצרית. ההתקפה נערכה על אגפו המזרחי של ה"כיס", באזור עיראק אל-מנשיה. כוחות "אלכסנדרוני" פרצו לכפר מדרום והשתלטו על חלקו, אך הסתערותם על התל שמצפון לכפר נהדפה. בינתיים התאוששו המצרים ותקפו נגד ואילצו את כוחותינו לסגת. חלק מהכוח נלכד בתוך הכפר. בקרב זה נפל, ביום כ"ו בכסלו תש"ט (28.12.1948). נקבר בפלוג'ה.
לאחר זמן הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.
