כל משפחתו של שמואל נספתה בשואה על ידי הנאצים יימח שמם. רק הוא, יחד עם צעירי העיר הכשירים לעבודה, נשלח למחנה ריכוז בגרמניה. בהמשך הגיע למחנה בוכנוואלד.
מחנה בוכנוואלד, שבקרבת העיר ויימר, הוקם ביולי 1937 והיה ממחנות הריכוז הגדולים בגרמניה: כ-130 מחנות לוויין היו מסונפים אליו. היהודים שנכלאו בו נוצלו בעבודת פרך במחצבה, עבודה שהפילה חללים רבים. שמואל עבד כסניטר במחנה, וכחבר במחתרת היהודית במקום עסק בהברחת נשק להתגוננות.
מיד משנסתיימה המלחמה, בשנת 1945, עלה שמואל לארץ בספינת מעפילים. כאן היה חניך "עליית הנוער" בירושלים ובכפר הנוער בן שמן, שם השתלם במסגרות. אחרי שסיים את בית הספר עבר לתל אביב, ועבד בעיר כמסגר.
בפרוץ מלחמת העצמאות, בעקבות החלטת עצרת האו"ם בכ"ט בנובמבר על חלוקת הארץ, גויס שמואל לחטיבת הפלמ"ח "יפתח" – חטיבה מספר 11 ב"הגנה". הוא התמסר בכל מרצו לאימונים, כדי שיוכל לשאת תוך זמן קצר בכל תפקיד שיוטל עליו. לאחר שעבר קורס רגמים, נשלח לרמות נפתלי שבגליל העליון. יחידתו ביצעה פעולות התקפיות כבר בשלבים הראשונים של המלחמה, עסקה באבטחת הדרכים ויישובי הספר ושמירה על הגבולות הצפוניים.
בהמשך נשלח שמואל לתגבר את קיבוץ מנרה.
קיבוץ מנרה, ששכן בדד במרומי הרי נפתלי, היה נתון במצור ובקרב כבר מראשית המלחמה. כל חבריו הבוגרים גויסו להגנתו, ואליהם צורפו לוחמי הפלמ"ח. אבטחת שיירות האספקה לקיבוץ הייתה מהמשימות העיקריות של הלוחמים.
ביום כ"ו בשבט תש"ח (6.2.1948) תקפו הערבים שיירה שהובילה ציוד מרמות נפתלי למנרה. בקרב שהתפתח נהרגו שניים ממלווי השיירה, ביניהם שמואל.
