ניימן זאב ( וולק)

ב-1 בספטמבר 1939 פרצה מלחמת העולם השנייה עם פלישתה של גרמניה לפולין וכיבושה במלחמת בזק ("בליצקריג"). מיד לאחר מכן פורסמו צווים ותקנות אנטי-יהודיות שהביאו לבידודם החברתי של היהודים, לנישולם הכלכלי ולערעור כל מערכות חייהם.
עד תום המלחמה נרצחו כשלושה מיליון מיהודי פולין.
כל משפחתו של זאב גורשה לגטו ורשה, שם נספו כולם. רק הוא הועבר משם לגטו מלאבה. בהמשך שהה שנתיים במחנה המוות אושוויץ, שם היה פעיל במחתרת, עד ששוחרר על ידי הרוסים.
מפולין התגנב זאב למערב גרמניה בשאיפה עזה לעלות לארץ ישראל. הוא דחה הצעה לנסוע לאמריקה והעפיל ארצה באונייה "תל חי", באומרו "אין לי אף אחד בארץ-ישראל, אך כולם שם אחי, זו מולדתי".
ב-17 במרס 1946 יצאה האונייה, שנרכשה בצרפת על ידי המוסד לעלייה ב' של ה"הגנה", מנמל מרסיי כשעל סיפונה 736 מעפילים – אנשי "נוח"ם" (נוער חלוצי מאוחד) וחברי תנועות שונות. בהגיעה ללב ים נתגלתה "תל חי" על ידי מטוס סיור בריטי וזה הזניק לעברה משחתת. מספר מלחים עלו לספינה, השתלטו עליה ואילצו אותה להגיע לנמל חיפה. המעפילים, שהניפו דגל עברי וכן כרזה עם שם הספינה, הורדו בכוח לאוטובוסים והובלו למחנה המעצר בעתלית.
כעבור כמה שבועות, מששוחרר מהמעצר, התקבל זאב לבית הספר החקלאי בעיינות, ממערב לנס ציונה. שם נודע כאדם בעל נפש עדינה וחבר טוב, בעל תפיסה עמוקה ונבונה.
עם פרוץ מלחמת העצמאות בסוף 1947 היה זאב מראשוני המתנדבים לצבא. הוא צורף לחטיבת "גולני", חטיבה 1, ושירת כמקלען. באחד הקרבות נפצע ברגלו ונשלח לחופשה, אך מיהר לחזור ליחידתו עוד לפני החלימו כליל. בהמשך השתתף ברבים מקרבות החטיבה, בעיקר באזור הצפון. בחודש יוני 1948 השתתף זאב בלחימת יחידתו באזור לוביה.
לוביה (כיום יער לביא) היה כפר גדול ששלט על הכביש היורד מזרחה לטבריה בסמוך לצומת דרכים ראשי (כיום צומת גולני). בכפר שהו מאות ערבים חמושים ותושביו הרבו להטריד את היישובים היהודיים ולהתנכל לתחבורה היהודית שעברה באזור. בגבור החשש כי לוביה ישמש מאחז לכוחות "צבא ההצלה" הערבי בניסיונותיו לנתק את הגליל העליון ואת עמק הירדן ממרכז הארץ, הוחלט לכבשו. המבצע תוכנן ליום 6 במאי 1948, אך מחסור בלוחמים אילץ את לוחמי "גולני" להסתפק בפעולת הטרדה בלבד, שנועדה לרתק את כוחות האויב למקום.
ערב ההפוגה הראשונה במלחמה נעשה ניסיון נוסף ללכידת לוביה במטרה לקבוע את פתיחת הכביש לטבריה כעובדה מוגמרת. המשימה הוטלה על לוחמי "גולני" מגדוד "דרור", עם תגבורת מגדוד "ברק" וכוחות נוספים. אש צלפים שנפתחה לעבר הלוחמים הישראלים גרמה לנפגעים, והיעדר קשר בין הכוחות הביא לכישלון ההתקפה ולנסיגה קשה שגבתה אבדות. בקרב זה נפל זאב, ביום ב' בסיוון תש"ח (9.6.1948).