בתחילת מלחמת העולם השנייה כלאו הנאצים את כל משפחתו של חיים במחנה ריכוז. הוריו נרצחו, רק הוא הצליח לברוח בשנת 1944 לרוסיה, שם הצטרף לחבורת פרטיזנים.
אחרי הניצחון על הגרמנים חזר חיים לפולין. כאשר נודע לו שאיש ממשפחתו לא נשאר בחיים עבר לגרמניה והצטרף לקבוצת הכשרה. זמן ממושך שירת בארגון "הבריחה", ותוך הסתכנות מתמדת העביר מעפילים יהודים דרך גבולות חסומים ונתיבי העפלה.
כשהגיע תורו, בשנת 1947, עלה חיים על אניית מעפילים בדרכו ארצה. האנייה נתפסה על ידי הבריטים, וכל נוסעיה הוגלו לקפריסין.
לאחר כמה חודשים באי הגירוש הגיע חיים לישראל. הוא התכוון להצטרף לקיבוץ, אך חבורתו נתפזרה ולכן נשאר בחיפה. עבד בנמל חיפה, התיישב בנשר והתערה בחיי הארץ.
כשהחלה מלחמת העצמאות התייצב חיים למערכה. ב-10 במרס 1948 התגייס וצורף לגדוד 21 של חטיבת "כרמלי" – חטיבה מספר 2 ב"הגנה". הגדוד, שראשוני אנשיו באו מיישובי עמק זבולון והקריות, נטל חלק רב בקרבות החטיבה בצפון.
ב-21 באפריל 1948, לאחר צאת הבריטים ממרבית עמדותיהם בחיפה (למעט הנמל), פתחו הכוחות הישראלים במתקפה הגדולה על העיר הערבית. במתקפה השתתפו יחידות מחטיבת "כרמלי" וכן לוחמים מהפלמ"ח.
בשל החשש כי הלגיון הערבי, שחנה לאורך כביש חיפה-ג'נין, יתערב בקרב ויסייע ללוחמים הערבים בחיפה, הניח כוח מגדוד 21 חסימה ומארב במטעי קיבוץ יגור. בי"ג בניסן תש"ח (22.4.1948) אכן החל כוח הלגיון לנוע ברכב ובמשוריינים מבסיסיו לעבר חיפה, ונבלם בחסימה. במכת האש הראשונה נעצרה שיירת הלגיון, אנשיה ירדו ואז נפגעו באש המקלע שהפעיל חיים. בקרב העז שהתפתח במקום נפגע חיים בצווארו, ומת מיד. היה החלל היחיד מגדודו בקרב.
