פקר יהושע (שייקה)

בספטמבר 1942 יהושע ואביו נשלחו על ידי הגרמנים לעבודת פרך במחנה עבודה במינסק, ושאר בני המשפחה נותרו בגטו.
זמן קצר אחר כך היו השניים בין האמיצים שביהודי מינסק, שהחליטו להימלט אל הפרטיזנים. יהושע הצטרף לפלוגת פרטיזנים יהודים שחייתה ביערות, ולחם בגרמנים ככל יכולתו. לימים שב ומצא את אביו ביער נליבוקי שבביילורוסיה, במחנה הפרטיזנים של בילסקי, וגם שם לא ישבו בשקט. הם החלו לארגן טחנת קמח, ויהושע היה זה שנהג את הסוסים מהבוקר עד חצי הלילה מדי יום. מעולם לא התלונן על העבודה, אהב לעזור לבני עירו והביא להם קמח לשתק את רעבונם הקשה. באותם ימים נודע יהושע כ"שיקה הפרטיזן".
לאחר סריקה שערכו הגרמנים ביער הפרטיזנים נפלו יהודים רבים בידיהם ונהרגו. אף על פי כן התלכד מחנה פרטיזנים גדול והמשיך במערכה. לבסוף החלה נסיגת הגרמנים. לפרטיזנים היהודים ניתנה פקודה להכות בעורף האויבים, והיהודים החלו פורקים את נשק הגרמנים הבורחים ועושים בהם כלה. בבוא הסובייטים המשיכו יהושע ואביו במערכת הטיהור הזאת מול שארית הצבא הנאצי. יום לפני השחרור נפל אביו של יהושע בקרבות.
כששב יהושע מן היער לעיר מולדתו נודע לו כי כל משפחתו נספתה עם כל יהודי הגטו ביום י"ב בתשרי תש"ג (23.9.1942).
לאחר כמה חודשים, בחורף 1945, שמע יהושע שנפתחה דרך לנסוע לארץ ישראל והיה מן הראשונים שעזבו את מולדתם. בדרך, בלודז', מצא לו משפחה: חברת ההכשרה של "השומר הצעיר".
ב-19 ביוני 1946 עלה יהושע בנמל סוונה שבאיטליה על סיפונה של אוניית המעפילים "יאשיהו וודג'ווד". משהגיעו המעפילים לארץ הקודש והובלו למחנה המעצר בעתלית.
יהושע שוחרר ממחנה עתלית כעבור שבועיים. תחנתו הראשונה הייתה קיבוץ גת של "השומר הצעיר". למעלה משנה שהה שם, עבד בעבודות שונות ובעיקר בבניין וכל החברים אהבוהו על טוב לבו, יושרו ומסירותו לכול. אחר כך עבר לקיבוץ יקום. בהמשך עברה הקבוצה לגל-און, ליד מרדכי, ומשם עבר יהושע לקיבוץ כפר מנחם.
בהיותו ביקום יצר יהושע קשר עם אחות סבו, ושמח מאוד בהיוודע לו שיש לו עוד קרובת משפחה בחיים.
לקראת פרוץ מלחמת העצמאות התנדב יהושע לפלמ"ח ושירת בחיל הרגלים, השריון ובחטיבת "הראל". בהמשך צורף לחטיבת "הנגב" – חטיבה מספר 12 ב"הגנה". הוא זכור כמי שהצטיין בקרבות בפעילותו ובקור רוחו, וזכה לכינוי "שיקה הפלמ"חניק". בהתקפות רבות נלחם והכה באויב ללא חת במקלע "ברן" שבידו, כשהוא בקומה זקופה ולעיתים ללא כובע פלדה לראשו.
ביוני 1948 השתתף יהושע במבצע "פלשת" בקרב על אשדוד.
צבא הפלישה המצרי נכנס לארץ מדרום מיד לאחר הכרזת העצמאות, ובסוף מאי 1948 הגיע לעיירה הערבית איסדוד (כיום אשדוד), כשלושים קילומטר מדרום לתל אביב. הטור המצרי התעכב ליד גשר הרוס על נחל לכיש (כיום גשר "עד הלום" ממזרח לאשדוד), שפוצץ כמה שבועות לפני כן על ידי לוחמי "גבעתי".
לאחר שנכשל ניסיון לפגוע בכוח החוד המצרי בהפצצה אווירית הוחלט לעצור את המצרים בהתקפה קרקעית גדולה, שנקראה מבצע "פלשת". לשם כך רוכז כוח ישראלי רב מחטיבות "הנגב" ו"גבעתי".
בליל כ"ה באייר תש"ח (3.6.1948) ניסו הכוחות לתקוף, אך מיד בתחילת ההתקפה פתח האויב בהרעשה כבדה והכוחות הישראליים קיבלו פקודה לסגת. יהושע שמע את הפקודה, אך התעכב כדי לירות שתי מחסניות שנותרו לו ולזרוק רימון על האויב. בהיותו במרחק ארבעים מטר מקווי האויב נפגע ונהרג.
למרות כישלון ההתקפה נבלם הצבא המצרי, ולא התקדם עוד צפונה לעבר תל אביב.