כל בני משפחתו הענפה של אברהם נרצחו בשואה, רק הוא שרד והגיע ליום השחרור.
בראש השנה תש"ז (ספטמבר 1946) עלה אברהם לארץ ישראל והתיישב בבני ברק. הוא למד את מלאכת הטווייה ועבד בה. נקשר לארץ, וכשהגיעה דודתו מאמריקה לבקרו וביקשה כי יצטרף אליה ויחזור עמה לשם – סירב ללא היסוס.
זמן קצר לאחר בואו לארץ הצטרף אברהם ל"הגנה". עם פרוץ מלחמת העצמאות התייצב בשורות המגינים, ועם הקמת צה"ל צורף לפלוגה הדתית בגדוד 33 של חטיבת "אלכסנדרוני" – חטיבה מספר 3. לחם בשורות הגדוד באזור המרכז, ובהמשך בדרום.
בדצמבר 1948 השתתף אברהם בקרב בעיראק אל-מנשיה במבצע "חורב".
עיראק אל-מנשיה היה כפר ערבי ששכן בסמוך לקריית גת של ימינו (כיום אזור תל עיראני). שימש אחד המשלטים של הכוחות המצרים שפלשו לארץ וכותרו ב"כיס פלוג'ה". במבצע "חורב", לקראת תום מלחמת העצמאות, הוחלט לשחרר את הדרך לנגב ולאלץ את המצרים לסגת, ובמסגרת זו נערך מבצע "חיסול" נגד כוחות האויב ב"כיס פלוג'ה".
על יחידתו של אברהם הוטל לפרוץ לעיראק אל-מנשיה. ביום כ"ו בכסלו תש"ט (28.12.1948) פרצו כוחות "אלכסנדרוני" לכפר מדרום והשתלטו על חלקו, אך הסתערותם על התל שמצפון לכפר נהדפה. בינתיים התאוששו המצרים, תקפו ואילצו את הכוחות הישראליים לסגת.
כתשעים מלוחמי היחידה נפלו בקרב, ביניהם אברהם.
