בעת שדוד עלה לארץ ישראל באניית מעפילים, נתפסה האנייה על ידי הבריטים וכל נוסעיה הוגלו לקפריסין. בסתיו 1947 שוחרר דויד ממחנה המגורשים בקפריסין והגיע לארץ ישראל.
לאחר תחילת מלחמת העצמאות גויס דויד. באפריל 1948 גויס לשורות ה"הגנה" ונשלח למחנה הקלט בקריית מאיר, שם עבר סדרת אימונים. סיפר שכנו לצריף: "התנהגותו השקטה להפליא ואצילותו, ודיבורו החם והמלבב המתובל בפסוקי תנ"ך השרו עידוד ומרץ בלב רבים אשר גילו אותו פחד ומורך לקראת הבאות".
כחודש ימים שהה במחנה הקלט בקריית מאיר ואז נשלח למחנה גדעון, ליד כפר גדעון שבעמק יזרעאל, שם התארגן גדוד "יזרעאל" של חטיבת "גולני" – חטיבה מספר 1. (לימים קיבל הגדוד את מספרו – 113). ממשיך חברו ומספר: "הגענו יום לפני החג האחרון של פסח לבלפוריה שבעמק, כאן חולקנו בין המשפחות ליום החג האחרון, וביום החג, אחרי האוכל, שוטטנו יחד בתחומי המושב. דוד לא פסק מלהתפעל ממראה עיניו. 'זו אתחלתא דגאולה', היה אומר, 'ושבו בנים לגבולם וישבו איש תחת גפנו ותחת תאנתו'.
דויד השתתף בפעולות סיור ולחימה רבות בעמק ובגליל התחתון, בסביבת זרעין ולוביא. עיקר התפקידים שמילא הגדוד היה שמירת גבולות העמק המזרחי בחזית "המשולש" – עד לג'ון ומגידו. בכל אלה נטל דויד חלק. בכל מקומות שירותו היה מתפלל יום-יום ונזהר בשמירת דיני הכשרות, ועם כל ידיעה על התקדמות בשחרור הארץ היה משמיע פסוקי נביאים.
ביולי 1948 השתתף דויד בקרב במוג'דיל במבצע "דקל".
מבצע "דקל", מיד לאחר ההפוגה הראשונה במלחמה, נועד לסלק את "צבא ההצלה" של קאוקג'י שהתבסס בגליל, מתוך חשש שמאחזיו ישמשו עמדות לצבאות הפלישה הסורי והלבנוני. במבצע שותפו יחידות מחטיבות "גולני", "שבע" ו"כרמלי".
ביום ט' בתמוז תש"ח (16.7.1948) יצאה מחלקתו של דויד מקיבוץ גניגר לתגבר את הכוח הלוחם שעלה לכבוש את הכפר מוג'דיל (כיום מגדל העמק) ליד נצרת. נצרת שימשה כמפקדתו של קאוקג'י, מפקד "צבא ההצלה" הערבי, ומטרת הכוחות שנעו מדרום להרי נצרת הייתה לחסום את דרך הנסיגה של הכוחות הערבים.
על שאירע בשעות הקרב מספר אחד מחבריו של דויד: "התרכזנו כל הכוח הלוחם בגניגר. חולקו התפקידים למחלקות. דוד יצא עם מחלקתו לחסום את דרכי הנסיגה של האויב לכיוון נצרת. האויב בנסיגתו לעבר נצרת נתקל במחלקה החוסמת והתפתח קרב ביניהם. דוד, שהיה באגף הקיצוני ביותר, נפגע על ידי צלף ערבי בכדור בראש. תיכף הועבר במשוריין לשומרון ליד נהלל, ולמחרת הובל לקבורה בעפולה."
נצרת נכבשה למחרת היום ו"צבא ההצלה" הערבי נסוג ממרבית עמדותיו בגליל התחתון. בכך הוסר איום חמור מעל יישובי צפון הארץ. דויד היה בן עשרים ושמונה בנפלו. הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בעפולה.
