רוסנוואסר יצחק

בתקופת מלחמת העולם השנייה הושמדה כל משפחתו של יצחק על ידי הנאצים. הוא עצמו נשלח למחנה ריכוז גרמני, שם שרד בתנאים הקשים ושוחרר בשנת 1945.
מאחר וידע כי איש מבני משפחתו לא נותר בחיים החליט להכשיר עצמו לעלייה לארץ. הוא יצא בנתיב "הבריחה", ועבר הכשרה חקלאית לקראת עלייתו.
ביום 19 באוקטובר 1946 עלה יצחק על אוניית המעפילים "לטרון", שאורגנה על ידי המוסד לעלייה ב' של ה"הגנה". האונייה נקנתה בשוודיה בשנת 1946 ומשם הפליגה לנמל מרסיי. 1,252 המעפילים – ניצולי שואה ממדינות מזרח ומערב אירופה וחברי תנועות נוער – הועלו על סיפונה בנמל לה-סיוטה בריביירה הצרפתית. מרגע צאתה לדרך עקבו הבריטים אחר האונייה, ובלב ים השתלטו עליה תוך הפעלת כוח. "לטרון" נגררה לנמל חיפה, ובראשית נובמבר 1946 הורדו ממנה המעפילים בכוח והועלו על אוניות גירוש, שלקחו אותם למחנות המעצר בקפריסין.
יצחק שהה במחנה הגירוש תשעה חודשים תמימים. באוגוסט 1947 שוחרר, ובהגיעו לארץ קבע את מקומו בחדרה ועבד בחקלאות.
עם פרוץ מלחמת העצמאות התגייס יצחק, ונשלח לאימונים במושבה בת שלמה. בגמר האימונים צורף לגדוד 31 של חטיבת "אלכסנדרוני", חטיבה מספר 3 של ה"הגנה", שחנתה בסביבות חדרה. מאז השתתף בקרבות החטיבה להגנת יישובי השרון והדרכים אליהם.
במאי 1948 השתתף יצחק בקרב על כפר קרע במסגרת מבצע "יובל".
את מבצע "יובל" יזמה מפקדת ה"הגנה" בראשית מאי 1948. מטרתו הייתה למשוך כוחות אויב לאזור ואדי ערה, משום שאלו החלו לאיים שוב על אזור משמר העמק, פחות מחודש לאחר הקרבות הקשים שם באפריל 1948.
בליל 7/8 במאי יצאו כוחות "אלכסנדרוני" לעבר כפר קרע, עם שחר הסתערו עליו והצליחו לכבוש חלק ממנו. אך תגבורת ערבית גדולה שהוזעקה לאזור פתחה במתקפה עזה, וחלק מלוחמי היחידה נאלצו לסגת מהכפר. במהלך הקרב ב-8 במאי נפצע יצחק באורח קשה.
יצחק הועבר לבית החולים בילינסון, אך שם נפטר למחרת, ל' בניסן תש"ח (9.5.1948).