אלבסן אברהם (אלברט)

בחורף 1943 הוחל בסלוניקי בביצוע "הפתרון הסופי". קרוב ל-44,000 יהודים גורשו לאושוויץ. בהגיעם למחנה נערכה סלקציה שלאחריה שולחו רבים אל תאי הגזים, ובודדים נשלחו למחנות עבודה.
כשפרצה מלחמת העולם השנייה, ספטמבר 1939, התגייס אברהם לצבא. הוא לחם בעוז נגד האיטלקים במסגרת הצבא היווני, אך עם כניעת הצבא והשתלטות הגרמנים על המדינה היה גורלו כגורל כל יהודי סלוניקי. הוא גורש עם משפחתו לאושוויץ, משם הועברו למחנה בירקנאו ולאחר מכן לוורשה. בהתקרב הצבא האדום במסע ניצחונו לבירת פולין, שולחו למחנה הריכוז דכאו.
דכאו, שבקרבת מינכן בגרמניה, היה ממחנות הריכוז הראשונים שהקימו הנאצים וכלל יותר מ-30 מחנות משנה. עשרות אלפי האסירים הועבדו בפרך וסבלו מרעב, מתשישות ומידם הקשה של אנשי האס.אס. שהתאמנו במקום. יותר מ-200,000 איש עברו בשעריו של המחנה במהלך שנות קיומו. כ-31,000 מהם נספו, ובהם כל משפחתו של אברהם.
שנה תמימה שהה אברהם בדכאו, ושוחרר עם הגעת הכוחות האמריקנים, באפריל 1945.
מיום שחרורו חתר לעלות לארץ ישראל. בלנדסברג, מקום מושבו הארעי, הצטרף לתנועת "בית"ר" (ברית יוסף תרומפלדור). בתקופת שהותו שם למד את מקצוע הצבעות ואת זמנו הפנוי הקדיש ללימוד השפה העברית, לקריאה ולהאזנה למוזיקה. הוא היה בין מייסדי קבוצת ההכשרה "בדרך", ובשנת 1946 ייצג את פלוגתו בכינוס הראשון של "ברית הצה"ר" (מפלגת הציונים הרוויזיוניסטים) שהתקיים בפרנוואלד.
בראשית מלחמת העצמאות ערכו כוחות אצ"ל כמה מבצעים בקנה מידה גדול, בעיקר ביפו, וכן לחמו בקרבות העיר העתיקה בירושלים ונגד יישובים ערביים בסביבת העיר. במאי 1948 ביקש הפיקוד העליון של ה"הגנה" את סיוע האצ"ל בתקיפת רמלה, שתושביה היו עוינים ליישוב היהודי והתנכלו לתחבורה היהודית לירושלים שעברה במקום. רמלה נתפסה כאיום על יישובי גוש דן הסמוכים, ובשל מספרם הרב של הלוחמים הערבים שהתרכזו בה סיכנה העיר גם את עורף היישובים היהודיים בדרום שהתכוננו לפלישה המצרית.
האצ"ל נענה מיד לבקשת ה"הגנה" וגייס לשם המבצע מאות מלוחמיו מכל רחבי הארץ (למעט מירושלים הנצורה). הלוחמים, ואברהם ביניהם, רוכזו במושבה הסמוכה באר יעקב, ומשם יצאו במחצית מאי 1948 לשתי התקפות גדולות על עמדות רמלה הערבית. בד בבד, לחמו בכוח של הצבא הירדני שתקף את בסיסם בבית הספר לקצינים הסמוך לסרפנד (צריפין).
בהתקפות אלו על רמלה, וכן בבלימת כוח משוריין ירדני שתקף עמדה של האצ"ל ביוני 1948, נפלו למעלה מחמישים מלוחמי הארגון הצבאי הלאומי.
בין הרוגי הקרבות היה אברהם, שנפל ביום כ"ד באייר תש"ח (2.6.1948). הוא נפח את נשמתו בזרועות חברו הקרוב ביותר, עמו ניצל מגיא ההשמדה, עבר את ניסיונות ההעפלה וראה בראשית הגאולה.