מעט מאד ידוע על קורות משפחתו של שלמה במלחמת העולם השנייה, ואף שמות ההורים אינם ידועים. ידוע כי שניהם נלקחו למחנה ריכוז ושם נספו. לאחר שההורים נלקחו נשלח בנם למוסד ילדים בצרפת, ושהה בו עד תום המלחמה.
זמן קצר לאחר המלחמה, בשנת 1946, הגיעה קבוצת הנערים והנערות מצרפת לארץ ישראל במסגרת "עליית הנוער". הם נשלחו לחברת הנוער בקיבוץ דגניה ב', שם שהו כשנתיים, למדו עברית, התחנכו ועבדו. חברי הקיבוץ נהגו לכנותם "השוודים", שכן חלק מבני הנוער נשלחו בתום המלחמה לשוודיה לצורך החלמה ומשם הגיעו לארץ.
לחבריו מאז זכור שלמה כאיש ספר, שעסק בענייני תיאטרון והתעניין באמנות המשחק. בשעות הפנאי אף נהג לכתוב שירה.
במחצית 1948 נשלחו שלמה וחבריו לקיבוץ גבים בדרום (דרומה משדרות), קיבוץ בן שנה שהיה נתון להתקפות ערביות מתחילת מלחמת העצמאות ובו שכן מטה חטיבת "הנגב". הם נקלטו בקיבוץ, וכמו כל חברי המשק גויסו לפלמ"ח ועד תום מלחמת העצמאות נטלו חלק פעיל בהגנת המקום.
ביום י"ט בתשרי תש"ט (22.10.1948), יום לאחר שבאר שבע, אשר הייתה בסיס לצבא המצרי הפולש, שוחררה על ידי חיילי צה"ל, נסעו שלמה ועוד חבר מקיבוצו לעיר המשוחררת. זמן קצר לאחר הגיעם נפגעו השניים מהפצצה מצרית מהאוויר. חברו של שלמה, אשר הרשקוביץ, נהרג במקום. שלמה נפצע אנושות, הועבר לקיבוץ רוחמה אך כעבור זמן קצר נפטר מפצעיו.
"דף זה/מידע זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון".
