בנובמבר 1944 הוקם בבודפשט גטו והאלימות נגד היהודים גברה: בין 10,000 ל-20,000 יהודים נורו על גדות הדנובה.
עד תום המלחמה נספו כ-550,000 מיהודי הונגריה.
הוריו של זבולון היו בין המשולחים לאושוויץ, שם נרצחו בידי הנאצים. זבולון וסבתו הועברו לגטו, שם חוו על בשרם את המצוקה והייסורים עד לשחרורה של העיר בידי הצבא האדום בינואר 1945. עם השחרור לא יכול היה זבולון להמשיך בלימודיו, כי היה עליו לכלכל אותו ואת סבתו. הוא התפרנס מטכנאות שיניים, מקצוע שלמד אצל אביו.
בשנת 1949 עלה זבולון לישראל דרך צרפת, עם תנועת הנוער הציונית בה היה חבר. עם קבוצתו הגיע לקיבוץ עין זיתים שבגליל, ונשא שם אישה אותה הכיר עוד בהונגריה.
השתייך ל"הגנה" וקיבל ברצון כל תפקיד בה. עבר קורס מ"כ והיה מדריך בחג"ם ובגדנ"ע. אחרי החלטת-או"ם, ביום 29 בנובמבר 1947, שמר על גבולות תל-אביב. בתחילת 1948 התגייס לצה"ל. נשלח לחזית-הדרום ונלחם בקרבות קשים. אחרי-כן הועבר לחיל-התחבורה. ביום-העצמאות הראשון קיבל חופשה ובא לתל-אביב לחזות במצעד. נפצע וכעבור ארבעה ימים, ביום ט' באייר תש"ט (8.5.1949), מת מפצעיו והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת-יצחק.
