ליאופולד ומשפחתו נלקחו למחנה הסגר, שם נספו הוריו ואחיו. רק הוא שרד מכל המשפחה, לאחר שעבר בכמה מחנות, ביניהם אושוויץ ובוכנוואלד, והצליח להחזיק מעמד עד השחרור.
בתום המלחמה שב לפראג ועבד כשען. כוח החיים גבר בו על הדיכאון והוא הצטרף לתנועת "דרור", ואף אירס לו אחת מחברותיו לתנועה. חבריו זוכרים אותו כאחד החברים החביבים והעליזים ביותר שבחבורה.
לקראת ההכרזה על הקמת המדינה ופלישת צבאות ערב הצפויה הגבירה ה"הגנה" את מאמציה לבניית חיל אוויר שיוכל לתת מענה לחילות האוויר הערביים, שחלקם טופחו על ידי בריטניה. ההכנות נעשו בסתר מאימת השלטון הבריטי, ובמסגרתן נחתמה בראשית שנת 1948 עסקת הנשק הגדולה בין נציגי הסוכנות היהודית לשלטונות צ'כוסלובקיה.
בין היתר נרכשו מספר מטוסי קרב, והוסכם כי צ'כוסלובקיה תאפשר לקיים בשטחה אימון טייסים יהודים מארץ ישראל. ליאופולד היה מבין היהודים תושבי צ'כוסלובקיה שהצטרפו לאימונים אלו. הוא הצטרף לקורס שנפתח ביולי 1948.
עם הכרזת העצמאות ופלישת צבאות ערב שבאה בעקבותיה גבר הצורך בהקמה מיידית של חיל אוויר ישראלי: לצבאות הפלישה היו למעלה ממאה מטוסים, רובם מטוסי קרב, ובידי ישראל רק כמה עשרות בודדות של מטוסים קטנים. משמעותו של הפער הייתה שלמעשה, שמי הארץ היו חשופים להתקפות אוויר ערביות, שהקשות בהן נעשו על תל אביב וסביבתה והביאו ללמעלה ממאה הרוגים יהודים. לפיכך הואץ קצב התקדמותו של הקורס בו השתתף ליאופולד.
ביום כ"ב בתשרי תש"ט (25.10.1948), היום האחרון לקורס הטיס, המריאו ליאופולד ועוד שני חניכי הקורס בשני מטוסים לתרגיל אחרון. אך משימתם לא צלחה. המטוסים נפלו, ושלושת פרחי הטיס, אחד מישראל ושניים מצ'כוסלובקיה, נהרגו.
