גרובר חנן

הוריו של חנן נרצחו על ידי הנאצים יימח שמם כבר בראשית המלחמה. הוא ואחותו הצליחו לברוח, מצאו מקום מסתור אצל פולנים אשר הסכימו להעסיקם בזכות היכרותם עם עבודת החקלאות, וכך ניצלו. אולם אחרי המלחמה נרצחה גם אחותו של חנן כאשר פורעים פולנים גזלו את שארית רכושם, והוא נותר יתום, שריד אחרון למשפחתו.
חנן הצטרף לקיבוץ הכשרה בגרמניה, משם עבר לצרפת וב-9 ביולי 1946 העפיל לארץ במסגרת "עליית הנוער". אוניית המעפילים שבה הגיע נתפסה על ידי הבריטים, וכל נוסעיה הובאו למחנה המעצר בעתלית.
לאחר שחרורו מעתלית נקלט חנן בקיבוץ שדה נחום שבעמק יזרעאל – מראשוני היישובים שעלו על הקרקע במסגרת יישובי "חומה ומגדל". שנה וחצי שהה בקיבוץ במסגרת "חברת הנוער", השלים את לימודיו ועבר הכשרה. היה ידוע כבעל מזג טוב, עובד חרוץ וחבר נאמן.

כשפרצה מלחמת העצמאות גרובר חנן התגייס יחד עם כל חברי ההכשרה לגדוד השישי ("ירושלים") של הפלמ"ח, ושירת כמקלען.
עם גיוסם שהו חברי ההכשרה ברמת הכובש עד שהועברו לחזית ירושלים. בתום ההפוגה הראשונה בקרבות צורפו לוחמי הגדוד השישי לחטיבת "הראל" של הפלמ"ח – חטיבה מספר 10 ב"הגנה" – ונטלו חלק בקרבות הגדוד בגזרת ירושלים ולטרון.
ערב ההפוגה השנייה, בט' בתמוז תש"ח (16.7.1948), יצאו חנן וחבריו למבצע "מיקי".
במבצע "מיקי", שהיה חלק ממבצע "דני", הותקף, בין היתר, המתחם הירדני הגדול בלטרון שחסם את הדרך לירושלים ושנתפס כאיום על "דרך בורמה" הסמוכה, שנפתחה שבועות ספורים קודם לכן. הפעם הוחלט לתקוף את המתחם ממזרח, והמשימה הוטלה על לוחמי הגדודים הרביעי והשישי. הכוח המסתער הצליח לכבוש כמה מוצבים ירדנים ששכנו בין הכפרים דיר איוב ויאלו (כיום בתחום פארק קנדה), אך הירדנים פתחו בהתקפת נגד עזה ונעזרו גם במשורייני קרב נושאי תותח ומקלעים.
לוחמי הפלמ"ח נאלצו לסגת תוך קרב קשה. חנן, שהיה במחלקה הפורצת, ירה במקלעו עד שחל בו מעצור. בהרימו את ראשו כדי לתקן את המקלע נפצע בבטנו מכדור אויב. בעודו מדמם קרא: "שלום חבר'ה, אני מת צעיר כל כך…" אלו היו מילותיו האחרונות.