לאחר בואו ארצה עבד דב במאפייה בחיפה. משהקים דודו משק גדול ברעננה עבר אליו, ניהל את הלול בן 3,000 העופות והתמחה יפה בעבודה. מיום הגיעו הצטרף ל"הגנה" והשתתף בפעולותיה.
בחורף תש"ח, בפרוץ קרבות מלחמת העצמאות בעקבות החלטת עצרת האו"ם מיום 29 בנובמבר 1947 על חלוקת הארץ, היה דב מהראשונים להתייצב לשירות. תחילה הוצב ביחידת חי"ש (חיל השדה) ואחר כך בפלוגה קרבית בגדוד 32 בחטיבת "אלכסנדרוני" – חטיבה מספר 3 ב"הגנה". השתתף בקרבות בשרון הדרומי, בקרבות לטרון, ובקרבות בלוד ורמלה אחרי ההפוגה הראשונה.
דודו של דב, שבגלל זקנתו היה זקוק מאוד לעזרתו במשק, שידלהו שיסכים להשתחרר מהצבא מטעמים משקיים וכשריד יחיד מבית אביו, אך דב סירב באומרו: "לא אוכל לשקוט בטרם אנקום את נקמת הוריי ובני עמי".
ביולי 1948 השתתף דב בקרב בכפר קולה, כפר ערבי שנכבש על ידי הירדנים (כיום באזור היישובים גבעת כוח ומזור).
ב-15 ביולי 1948 בשעות הערב החליפה פלוגתו של דב פלוגה אחרת מהחטיבה במשלטים שממזרח לקולה. למחרת בבוקר, ט' בתמוז תש"ח (16.7.1948), עוד בטרם הספיקה היחידה להתחפר כהלכה, תקפו כוחות הלגיון את המשלט כשהם מסתייעים באש ארטילרית ושריוניות, שטפו את עמדות המחלקה במשלט הקדמי ואילצו את הפלוגה לסגת.
בקרב זה נפל דב. עמו נפלו כשלושים לוחמים נוספים, מחטיבות "אלכסנדרוני" ו"שמונה".
