במהלך מלחמת העולם השנייה, שמואל ומשפחתו היו בין הכלואים בגטו לודז'. מדי יום היה שמואל יוצא לעבודה במחנה העבודה, וגם בתנאי המחנה ידע לשמור על צלם האדם שבו ותמיד היה מוכן לעזור לכל כושל. מאוחר יותר הועבר למחנה ההשמדה אושוויץ, שם זכה לראות את השחרור. בני משפחתו נספו במחנה.
עם תום המלחמה היה מן הראשונים שהצטרפו לעלייה ב' שהפעילו שליחי ה"הגנה" מארץ ישראל. ב-2 באוגוסט 1946 עלה שמואל באניית המעפילים "כ"ג יורדי הסירה". האונייה, שאורגנה על ידי המוסד לעלייה ב' של ה"הגנה", הפליגה מנמל בוקה-די-מגרה באיטליה כשעל סיפונה 790 מעפילים מארצות מזרח ומרכז אירופה, חברי תנועות נוער שונות. בהגיעה לאזור קפריסין נתגלתה על ידי מטוס סיור, ומשחתת של הצי המלכותי הבריטי השתלטה על הספינה וגררה אותה לנמל חיפה. המעפילים פתחו בשביתת רעב במחאה על גירושם הצפוי, אך לאחר מאבק אלים הועלו בכוח לאנייה בריטית ונלקחו למחנות בקפריסין.
לאחר כמחצית השנה במחנה המעצר בקפריסין הגיע שמואל לישראל בראשית 1947. הוא התיישב בתל אביב, והיה בעל מכבסה ברחוב יהודה הלוי.
בפרוץ מלחמת העצמאות היה שמואל בין ראשוני המתגייסים. שירת בגדוד 13 בחטיבה 1, חטיבת "גולני". היה שותף לקרבות הגדוד מראשית המלחמה, בעיקר באזור הדרום.
שמואל הירבה לכתוב מכתבים מהחזית לקרובי משפחתו. באחד ממכתביו כתב: "… חושבני שאין דור בתולדות ההיסטוריה שלנו אשר עבר מה שעובר על דורנו, אבל עלינו גם הפעם לעמוד בניסיון ולהגן על כבודנו. אם זכינו אחרי אלפי שנות גלות להיות עדים לתקומת מדינתנו – עלינו להילחם ולנצח!"
בדצמבר 1948 השתתף שמואל במבצע "חורב".
מבצע "חורב" (נקרא גם מבצע "עין" – עזה, עוג'ה, עסלוג') בסוף 1948 נועד להדוף את הצבא המצרי מתחומי ישראל דרומה. במסגרתו הוטל על חטיבת "גולני" ליצור הטעיה באגף המערבי של החזית, לפני הפעלת המאמץ העיקרי באגף המזרחי.
בליל 22/23 בדצמבר 1948 כבשו כוחות החטיבה את משלט 86 מצפון לחאן יונס, איימו על הכביש ומסילת הברזל ויצרו את הרושם שהכוונה היא ליצור נתק בין הכוחות המצריים שברצועת עזה לבין סיני. המצרים הגיבו בהתקפת נגד עזה בסיוע ארטילריה ושריון, ובלחץ האויב נאלצו לוחמי "גולני" לסגת.
בקרב זה, בכ"א בכסלו תש"ט (23.12.1948), נפל שמואל.
