ויגדורוביץ בנימין

מנובמבר 1941 ועד מרס 1945 הובלו כ-73,000 יהודים מהפרוטקטורט למחנה טרזינשטט, ומשם לאושוויץ ולמחנות השמדה אחרים. מעטים בלבד שרדו.
לא ידוע להיכן נשלחו בני משפחתו של בנימין. מכולם רק בנימין הצליח להינצל ובתום המלחמה צורף ל"עליית הנוער".
ב-15 ביולי 1947 הגיע לארץ באונייה "לטרון".
מיד בהגיעו הצטרף בנימין כחניך לחוות הלימוד לנוער עולה של בית"ר בשוני. חוות שוני בסמוך לבנימינה הייתה בית חווה ערבי שנבנה על יסודות קדומים, אחר כך נרכשה על ידי יהודים, יושבה על ידי גרעין בית"ר, בשנות הארבעים שימשה בסיס אימונים לאצ"ל ובתום מלחמת העולם הייתה לחוות לימוד לנוער עולה.
עם בוגריה הראשונים של החווה בשוני הצטרף בנימין לשורות האצ"ל ולחם במלחמת העצמאות.

ב-15 ביולי 1947 הגיע בנימין לארץ באנייה "לטרון". מיד בהגיעו הצטרף בנימין כחניך לחוות הלימוד לנוער עולה של בית"ר בשוני. חוות שוני בסמוך לבנימינה הייתה בית חווה ערבי שנבנה על יסודות קדומים, אחר כך נרכשה על ידי יהודים, יושבה על ידי גרעין בית"ר, בשנות הארבעים שימשה בסיס אימונים לאצ"ל ובתום מלחמת העולם הייתה לחוות לימוד לנוער עולה.
עם בוגריה הראשונים של החווה בשוני הצטרף בנימין לשורות האצ"ל ולחם במלחמת העצמאות.
הוא התגייס ב-6 ביולי 1948 לגדוד 57 ואחר עבר לגדוד 35. יחידתו צורפה לחטיבת "אלכסנדרוני" – חטיבה מספר 3 ב"הגנה".
בנימין השתלם במהירות ביסודות הלחימה של החטיבה. כחובש פלוגתי היה עליו להגיש עזרה ראשונה לנפגעים, והוא מילא את תפקידו במסירות ובחירוף נפש. בייחוד הצטיין בקרב על יפו אשר בו, מלבד תפקידו כחובש, לחם בקרב פנים אל פנים ובשימוש נועז ברימונים בטווח קצר הציל את חיי חבריו. כן השתתף בלחימה ברמלה ואשדוד.
בסוף יולי 1948 השתתף בנימין במבצע "שוטר".
במהלך קרבות "עשרת הימים" הוקדשו מאמצי חטיבת "אלכסנדרוני" לפעילות בגזרתה הדרומית, והערבים ניצלו זאת לביסוס מערך הגנה ברכסים המערביים של הכרמל, בגזרתה הצפונית של החטיבה. שלושת הכפרים הערביים עין ע'זאל, ג'בע ואיגז'ים (כיום אזור המושבים עין אילה, עופר וכרם מהר"ל), שכונו "המשולש הקטן", היו למובלעת ערבית עוינת אשר חלשה על כביש החוף, בקטע שבין זיכרון יעקב לחיפה. בנצלם את השטח ההררי הנוח להגנה התבצרו ערביי הכפרים בגזרה, והטרידו את התחבורה היהודית שעברה באזור.
בגבור החשש כי הכפרים יהוו בסיס קדמי לצבא העיראקי הפולש שחנה במורדות השומרון, ובשל הצורך הדחוף לפתוח את הכביש החיוני לתנועה, הוחלט לכבוש את הכפרים.
לאור כניסת ההפוגה לתוקפה הוחלט להסוות את המבצע כפעולה משטרתית ולא צבאית, על כן ניתן לה השם – "שוטר". למבצע הוקצו מספר יחידות מחטיבות "אלכסנדרוני", "כרמלי" ו"גולני", בסיוע ארטילריה, שריון ואף מטוסים.
בליל 24/25 ביולי 1948 תקפו הכוחות הישראלים בו זמנית מדרום ומצפון. תחילה הופצצו הכפרים על ידי מטוסי חיל האוויר והורעשו בתותחים ובמרגמות. לאחר פעולת הריכוך הסתערו הלוחמים על הכפר עין ע'זאל וכבשו אותו ואת סביבתו. אך הערבים, מנוסים בתנאי השטח, גילו התנגדות עיקשת, התבצרו בגבעות ואף הזעיקו תגבורת.
רק לאחר יומיים של לחימה עזה, בבוקר יום 26 ביולי 1948, הוכרע הקרב. האזור העוין בלב מדינת ישראל נכבש, הדרך לחיפה נפתחה, והכפרים ננטשו.
בקרב בעין ע'זאל ביום י"ח בתמוז תש"ח (25.7.1948) נפל בנימין.