חלקים מפולין, וביניהם וילנה, נמסרו לברית המועצות בתחילת המלחמה. במחצית 1941 הופרה ברית סטלין-היטלר, הגרמנים כבשו מחדש את השטחים האלו והחלו גם בהם בחיסול היהודים. עד תום המלחמה נרצחו כשלושה מיליון מיהודי פולין.
הוריו של יצחק נספו סמוך לאחר תחילת המלחמה: אביו נאסר על ידי הגרמנים כחשוד בקומוניזם ונרצח ב-17.3.1941, ואמו נרצחה זמן קצר אחר כך. יצחק ובן דודו הצליחו לברוח תחת מטר יריות שהגרמנים ירו עליהם, הגיעו למכר נוצרי והסתתרו אצלו לזמן מה, בהתחזם לרועי העדר.
אחרי השחרור לא מצא יצחק בעירו כל שריד ממשפחתו ויצא בנתיב "הבריחה" לאיטליה. בהמתנה לעלייה לארץ ישראל הוא למד שרברבות ונהגות, וכן הצטרף לגרעין של האצ"ל (הארגון הצבאי הלאומי).
באפריל 1946 התכוון לעלות על אוניית המעפילים "דוב הוז" ("פדה"), שהמאורעות הקשורים בהפלגתה זכו לכינוי "פרשת לה ספציה".
בליל הסדר תש"ח, בעת שישב יצחק בבית מכריו וקרא בהגדה, הגיעה פקודה להתייצב. הוא נפרד מהקרואים בברכה לשנה הבאה והגיע למחנה ברמת גן, משם יצאו כוחות האצ"ל למחרת להתקפה על יפו הערבית. בימים הבאים הוא נטל חלק פעיל בכיבוש יפו, משם המשיך להכנות להתקפה על רמלה.
במאי 1948 ביקש הפיקוד העליון של ה"הגנה" מהאצ"ל להטריד את רמלה, כדי למנוע תיגבור של כוחות ערבים בחזית לטרון. האצ"ל נענה מיד לבקשה וגייס לשם כך מאות מלוחמיו מכל רחבי הארץ, למעט מירושלים הנצורה. גם יצחק היה במגויסים למערכה זו. הלוחמים רוכזו במושבה באר יעקב ומשם יצאו לשתי התקפות גדולות על רמלה, ב-16 במאי וב-20 במאי 1948.
בשתי ההתקפות נהרגו למעלה מחמישים לוחמי האצ"ל. ההתקפות גרמו להחלשת הכוח הערבי בעיר ולבריחת תושבים רבים, ובמבצע "דני" כעבור חודש וחצי נכבשה רמלה על ידי ישראל.
בהתקפה השנייה על רמלה, ביום 20.5.1948, נפל יצחק והוא בן 20 בנפלו. יצחק הובא לקבורה בשנת 1952 בקבר אחים בקרית שאול אולם בשל טעות הוצאה המצבה על שמו מקבר האחים. בעקבות פניית קרובי משפחתו בשנת 2007, הוכרז כחלל שמקום קבורתו לא נודע והחלה חקירה בעניינו. בעקבות חקירה של היחידה לאיתור נעדרים בצה"ל בשיתוף היחידה להנצחת החייל, התבררה הטעות וביום י"ג בשבט תשע"א (18.01.2011), הונחה מצבה על קבר האחים ונערך טקס גילוי מצבה.
