ירון ראובן

כל בני משפחתו של ראובן נספו בשואה. רק הוא ניצל וצורף לקבוצת יתומים, שבשנת 1943 הגיעה ברכבת דרך טורקיה לארץ ישראל. הקבוצה הגיעה לקיבוץ שער העמקים בעמק יזרעאל, שם התחנכו הילדים בשנים הבאות.
כתוצאה מחוויותיו הקשות במשטר הכיבוש נתגלו בראובן נפתולי נפש שונים, אך תבונתו ורצונו העז להתאים עצמו לסביבה החדשה עמדו לו ועד מהרה התאקלם בארץ. בלימודיו גילה כישרון ניכר לציור ולמוזיקה. בגמר כיתה ו' עבר עם שאר הילדים לקיבוץ שריד, לשם המשך הלימודים בבית הספר שם, ובסיומם שב לשער העמקים.
ביוני 1952 גויס ראובן לצה"ל. שירת שירות מלא בנח"ל, ביחידת חיל רגלים, והיה בעיקר באזור הצפון. באותה תקופה שינה את שם משפחתו לירון.
בתום שירותו שב ראובן לקיבוץ שער העמקים והשתלב בו כחבר מן המניין. עבד בעיקר בהוראת מוזיקה ובהלחנה, והיה מעורב בארגון כל הפעילות החברתית של המשק. הוא נשא לאשה את אריאלה, והשניים בנו את ביתם בקיבוץ.
בסוף 1956, לאחר שסבלה מדינת ישראל רבות ממסתנני ה"פדאיון" ממצרים, לאחר הקמת הפיקוד המצרי-ירדני-סורי המשותף, לאחר סגירת מיצרי טיראן ולאחר שהמצרים הלאימו את תעלת סואץ (שהייתה בשליטת בריטניה וצרפת), יצאה ישראל למבצע קדש (מלחמת סיני). במהלך המבצע, שהחל ב-29.10.1956 והסתיים ב-5.11.1956, נכבש חצי האי סיני בסיוע אווירי של בריטניה וצרפת. למעלה מ-170 חיילים ישראלים נהרגו ואלפים נפצעו. במרס 1957, לאחר הסכמה עם מצרים, נסוגה ישראל מסיני.
לקראת היציאה למבצע קדש גויס ראובן למילואים ביחידת חיל רגלים. ביום כ"ט בחשוון תשי"ז (3.11.1956) הוא נפל בקרב באזור דהב.