לא ידוע היכן נולד וגדל, ואין ידיעות על גורל משפחתו בתקופת מלחמת העולם השנייה. הוא שרד את השואה ולאחריה, גלמוד וערירי, החל את דרכו לארץ ישראל.
זמן מה לאחר תום המלחמה עלה יהודה לארץ, והתגורר בתל אביב. כעבור זמן קצר התגייס לאצ"ל – מחתרת הארגון הצבאי הלאומי.
במאי 1948 השתתף יהודה בקרב על רמלה. רמלה, בה התרכזו לוחמים ערבים רבים, נתפסה כאיום משמעותי על יישובי גוש דן הסמוכים לה וכסכנה גם על עורף היישובים היהודיים בדרום שעמדו מול איום הפלישה המצרית. תושביה הערבים גם הרבו להתנכל לתחבורה היהודית לירושלים, שבאותם ימים עברה במקום.
הפיקוד העליון של ה"הגנה" ביקש את סיוע האצ"ל בתקיפת רמלה. האצ"ל, שנענה מיד לבקשה, גייס לשם כך מאות מאנשיו מכל רחבי הארץ, למעט מירושלים הנצורה. הלוחמים רוכזו במושבה באר יעקב הסמוכה ומשם יצאו, החל ממחצית מאי 1948, לשתי התקפות גדולות על עמדות רמלה הערבית.
ביום כ"ד באייר תש"ח (2.6.1948), כשהערבים התקיפו גלים-גלים את בניין מפקדת חסן סלמה (סמוך לצריפין) שנכבש קודם לכן בידי האצ"ל, ניתנה הפקודה לסגת. על יהודה ועוד 11 לוחמים הוטלה המשימה לחפות על נסיגת הפלוגה. בקרבות פנים אל פנים עיכבו שנים-עשר הלוחמים את כוחותיו העדיפים של האויב, עד שנפלו כולם במערכה.
