לוי יצחק

יצחק עבר בשלום את אירועי מלחמת העולם השנייה אך נותר ערירי. רעייתו ומשפחתו נספו כולם בשואה. רק הוא זכה לראות את יום השחרור.
בסוף שנת 1947 הגיע יצחק ארצה מהמחנות בגרמניה בנתיב ההעפלה. הוא התיישב בכפר אברהם, סמוך לפתח תקווה, ועבד כאופה.
במאי 1948, עם פלישת צבאות ערב לישראל מיד לאחר הכרזת העצמאות, התגייס יצחק לצבא. הוא צורף לגדוד 32 בחטיבת "אלכסנדרוני" – חטיבה מספר 3 ב"הגנה". בשבועות הבאים לחם עם גדודו בפעולות רבות באזור המרכז.
ביולי 1948 השתתף יצחק בקרב במגדל צדק במבצע "דני".
במגדל צדק, סמוך לראש העין, היו בתקופת המנדט הבריטי מחצבות גדולות שבהן הכינו חומרים לבניית יישובי גוש דן. כבר בתקופת המאורעות של שנות השלושים הותקפו המחצבות על ידי ערביי הסביבה, ואנשי ה"הגנה" פעלו במקום ואפשרו את המשך עבודתן. בראשית מלחמת העצמאות שוב השתלטו הערבים על המחצבות, על ראש העין הסמוכה ועל אזור מעיינות הירקון, שם ניצבו משאבות המים לקו המים לירושלים וכן תחנת רכבת.
בשל האיום על פתח תקווה הסמוכה ועל שאר יישובי גוש דן נעשה בסוף מאי 1948 ניסיון של לוחמי האצ"ל לכבוש את האזור, אך כשל.
עם פתיחת מבצע "דני" להבקעת הדרך לירושלים הוחלט לנסות שוב לכבוש את האזור. המשימה, שכונתה מבצע "בתק", הוטלה על גדוד 32 של "אלכסנדרוני". ב-12 ביולי 1948 הלוחמים הצליחו לכבוש את אזור מגדל צדק ואת ראש העין. בימים הבאים ערכו הירדנים והעיראקים התקפת נגד עזה בסיוע משוריינים, אך הלוחמים הישראלים הצליחו להדוף את ההתקפה, המשיכו להחזיק בשטח ובכך הגנו על עורף הכוחות שפעלו במבצע "דני" לכיבוש רמלה ולוד.
ביום ח' בתמוז תש"ח (15.7.1948), בעת הרעשת מגדל צדק מן האוויר, נפל יצחק.