זאב היה כבן ארבע-עשרה כאשר נלקח אביו לעבודות כפייה בצבא ההונגרי, והוא נאלץ לעזוב את לימודיו ולצאת לעבוד בעבודות מזדמנות תמורת שכר זעום על מנת לפרנס את משפחתו.
בפסח תש"ד (1944), לאחר הכיבוש הגרמני, הוקם בקישוורדה גטו אזורי שבו רוכזו היהודים מהסביבה. ב-25 במאי 1944 החל הגירוש מהגטו למחנה ההשמדה אושוויץ שבפולין. עד תום המלחמה נספו כ-550,000 מיהודי הונגריה.
כל בני משפחתו של זאב נספו בשואה. אמו ואֶחיו (חיים בן עשרים ושתיים, ומלכה בת שלוש-עשרה) נספו באושוויץ. אביו של זאב נספה במחנה הריכוז דכאו בגרמניה, אליו גורש יחד עם בנו זאב. רק זאב ניצל וזכה לראות במחנה את יום השחרור. הוא נותר נצר יחיד ואחרון למשפחתו.
כאשר שוחררה הונגריה מהכיבוש הגרמני, חזר לשם זאב בגיל עשרים, אך לא לאורך זמן. הוא נדד לאיטליה, ובשנת 1947 יצא לארץ ישראל באניית מעפילים. האנייה נתפסה על ידי הבריטים ונוסעיה הועברו למחנות מעצר בקפריסין. בסוף שנת 1947 שוחרר זאב ממחנה המעצר והגיע לארץ. הוא התיישב בתל-אביב ומצא את פרנסתו בליטוש רהיטים.
לאחר החלטת עצרת האו"ם מיום כ"ט בנובמבר 1947 על הקמת מדינה עברית, פרצו המאורעות שבישרו את תחילת מלחמת העצמאות, וזאב התגייס במסגרת "התנדבות בעם". הוא שירת בגדוד "מוריה" של חטיבת "עציוני", היא חטיבת "ירושלים" – חטיבה מספר 6 של "ההגנה". זאב השתתף בקרבות רבים בחודשי המלחמה, תחילה בגדוד "מיכמש" ואחר כך בגדוד "בית חורון".
בסוף חודש מרס 1948, ערב מבצע "נחשון" לפריצת הדרך לירושלים הנצורה, קודם כיבוש הקסטל, כבשו לוחמי חטיבת "עציוני" את מחצבת סובא של "סולל בונה" (כיום מחצבת הקסטל). הדרך אל מחצבה זו שמדרום לקסטל הובילה גם לכפרים הערביים אל-קסטל וצובה, וכך ניתקו את מצודת הקסטל מכפרים אלה. הערבים ריכזו כוחות על מנת לכבוש נקודת תורפה זו.
בכדי להגן על המחצבה הוצב במקום כוח מחטיבת "עציוני", שמנה ארבעים ושניים לוחמים. הכוח נערך במחצבה ותפס שני משלטים בסמוך למחצבה – "בועז", כ-500 מטרים מצפון למחצבה, והשני, שמאוחר יותר כונה "נחשון", כ-300 מטרים מדרום למחצבה. לוחמי "עציוני" השיבו מלחמה שערה, ובמשך כמה ימים עברו המשלטים מיד ליד. הכפר אל-קסטל, החולש על הדרך לירושלים, לא היה מעורב תחילה בלחימה, אך בהמשך גברה ידם של הקיצונים בכפר, ויתר התושבים החלו לברוח ממנו ולנטוש את בתיהם.
ב-1 באפריל נערכה התקפה עזה על המחצבה על ידי כוח ערבי שמנה מעל מאתיים לוחמים. בלחץ התקפת האויב נסוגו המְגִנים מהמשלט הדרומי בשעות אחר הצהריים. במהלך הנסיגה נהרג זאב מנדל.
