כל משפחתו של שלמה נכלאה בגטו נובוגרודק. רק הוא ואחיו יהודה הצליחו לברוח והגיעו אל פלוגת פרטיזנים יהודיים בפיקוד ביילסקי שפעלה מיערות נאליבוקי. על אף גילו הרך נתקבל גם שלמה לשורותיהם, גדל ביער והיה ללוחם אמיץ, ראש קבוצה שעסקה בהשגת מזון.
עם שחרור פולין והצטרפות הפרטיזנים לשורות הצבא האדום השתתף שלמה במסע הניצחון, עד תום המלחמה. באותה תקופה נודע לו כי כל בני המשפחה נספו. אחיו יהודה, שמרבית הזמן לחם לצדו, נהרג בקרב בקניגסברג במאי 1945.
זמן קצר לאחר עלייתו מאירופה הבוערת התנדב שלמה ל"הגנה", ובפרוץ מלחמת העצמאות התגייס וצורף לחטיבת "גבעתי", חטיבה 5, היה בין מגיני תל אביב וממלווי השיירות לירושלים הנצורה.
במאי 1948 השתתף שלמה במבצע "מכבי".
מבצע "מכבי" החל ב-8 במאי ומטרתו הייתה לפרוץ את הדרך לבירת ישראל, לכבוש את היישובים המאיימים בפרוזדור ירושלים ואת לטרון.
ביום ג' באייר תש"ח (12.5.1948) יצא כוח מחטיבת "גבעתי" במספר משוריינים מאזור חולדה להעביר תחמושת מזרחה, לכוחות "הראל" של הפלמ"ח. ליד דיר-איוב (סמוך לחולדה) נתקל הכוח בשריוניות בריטיות שפתחו עליו באש וספג נפגעים רבים, בהם עשרה הרוגים. כוח תגבורת נשלח לעזרתו, והכוח המתוגבר נסוג ותפס את מחנה העצורים בלטרון, תוך כוונה להשתמש בו כבסיס לכיבוש לטרון. למחרת בבוקר ספג הכוח הפגזה כבדה של תותחי "צבא ההצלה" של קאוקג'י שהוצבו בלטרון, היו נפגעים רבים והחיילים נאלצו לסגת. בקרב זה נפל שלמה, ביום ד' באייר תש"ח (13.5.1948).
