פייג אליעזר

עד תום המלחמה נספו במחנות עבודה והשמדה כמעט מחצית מיהודי רומניה.
כל משפחתו של אליעזר נלקחה למחנות, שם נספו הוריו. רק הוא שרד לאחר שטולטל ממחנה למחנה. היה במחנות אושוויץ, מאוטהאוזן, דכאו וברגן בלזן.
בשנת 1944 הצליח אליעזר לעלות לארץ ישראל במסגרת עליית הנוער. בארץ התחסן, התבגר והיה לאיש. אחרי שלמד נתקבל לעבודה בבית המלאכה במכון זיו ברחובות (ממנו התפתח מכון ויצמן), והתמחה במלאכת המסגרות.
משפרצה מלחמת העצמאות היה מהראשונים להתגייס. אליעזר צורף לחטיבת "גבעתי", חטיבה מספר 5 שהוקמה בסוף 1947.
בראשית מלחמת העצמאות הגנו לוחמי החטיבה על יישובי גוש דן מול יפו הערבית והכפרים סביבה, אבטחו יישובים מבודדים במרחב הדרום, ליוו שיירות אספקה וערכו פעולות תגמול נגד מטרות ערביות.
בפסח תש"ח אליעזר השתתף במבצע "חמץ" לכיתור יפו, וכעבור כשבוע, בסוף אפריל, השתתף בקרב בתל-א-ריש.
הכפר תל-א-ריש שכן על גבעה מדרום לחולון (כיום זהו גן ציבורי בשכונת תל גיבורים בחולון). תושבי הכפר ולוחמים ערבים שנספחו אליהם הרבו להתנכל ולהמטיר אש על חולון הסמוכה. לוחמי ה"הגנה" תקפו את הכפר כמה פעמים במהלך חורף תש"ח, אך המקום נותר בשליטת הערבים. באפריל 1948, במסגרת מבצע "חמץ" בו נכבשו כפרים ערביים רבים סביב ליפו הערבית, הוחלט להשתלט גם על תל-א-ריש וג'באליה, שהטרידו לילה לילה את השכונות העבריות הסמוכות להם, בחולון ובבת ים.
המשימה הוטלה על לוחמי חטיבת "גבעתי", אליהם צורפו לוחמים מחטיבת "קרייתי". ההתקפה בוצעה בליל י"ט בניסן תש"ח (28.4.1948). תחילה נכבש חלק מהכפר, אך הערבים הזעיקו תגבורת מכל האזור, במקום התפתח קרב עז והלוחמים הישראליים נאלצו לסגת.
אליעזר נפצע אנושות בהתקפה על תל-א-ריש, וכעבור יומיים, ביום כ"א בניסן תש"ח (30.4.1948), נפטר.