פרידריך משה

משה עלה ארצה באניית המעפילים "לטרון", שאורגנה על ידי המוסד לעלייה ב' של ה"הגנה". האונייה נקנתה בשוודיה בשנת 1946 ומשם הפליגה לצרפת. 1,252 מעפילים הועלו על סיפונה בנמל לה-סיוטה בריוויירה הצרפתית, ומשם הפליגו ארצה ב-19 באוקטובר 1946. הבריטים עקבו אחר האונייה מרגע צאתה לדרך, ובהגיעה ללב ים השתלטו עליה תוך הפעלת כוח. "לטרון" נגררה לנמל חיפה, ובראשית נובמבר 1946 הורדו ממנה המעפילים בכוח והועלו על אוניות גירוש, שלקחו אותם למחנות המעצר בקפריסין.
ביום 18 באפריל 1947 הגיע משה שנית לחופי הארץ, ונשלח למחנה המעצר בעתלית. בשבתו במחנה כתב סיפורים ומחזות, כן ליכד סביבו קבוצת נוער דתי והורה להם שיעורים בתלמוד.
לאחר שחרורו מהמעצר הצטרף משה לכפר עציון, ראשון יישובי גוש עציון בלב הר חברון. הוא נקלט בהדרגה בחברת בני הקבוצה, עבד קשה ונקשר לסביבה. פרט לעבודתו הרגילה עסק בכפר עציון גם בלימודים ובהוראה, וכהרגלו ריכז סביבו חוגים שונים. חברי הקבוצה תלו בו תקוות רבות, ולא בכדי: היה בדעתו להוציא לאור ספר "היסטוריה לילדים" עליו עבד עוד בהיותו בגולה. כמו כן החל לשקוד על הכנת סיפור תולדות חייו של הרמ"א (הרב משה איסרליש, אשר על שמו אמור היה להיקרא בית הכנסת המתוכנן של הכפר) וכן ליקט דיני מטבח, להתאימם לצורכי מטבח קיבוצי גדול ולהוציאם בחוברת מיוחדת.
על פי החלטת החלוקה של האו"ם מיום 29 בנובמבר 1947 לא נכלל גוש עציון בתחומי המדינה היהודית. מיד לאחר מכן פתחו ערביי הסביבה בהתקפות על הגוש ועל הדרכים אליו מירושלים וצרו עליו מכל עבר. בחודשים הבאים הגיעה אספקה לגוש רק בשיירות מאובטחות או מהאוויר.
כל מתיישבי הגוש הבוגרים שירתו בהגנתו במסגרת חטיבת "עציוני" (חטיבת "ירושלים") – חטיבה מספר 6 ב"הגנה". גם משה היה במגינים, ובהתלהבות חסידית ממש היה כותב על אימוני השדה, שהשתתף בהם לראשונה.
זמן קצר לאחר תחילת ההתקפות על הגוש, ביום א' בטבת תש"ח (14.12.1947), נפל משה באחת מעמדות ההגנה בכפר עציון. בן עשרים וארבע בנפלו. משה נקבר בכפר עציון.