באוקטובר 1948 השתתף שלום בקרב בעיראק אל-מנשיה במבצע "יואב".
עיראק אל-מנשיה היה כפר ערבי ששכן בסמוך לתל עתיק (כיום תל עיראני, בקרבת קריית גת) והפך למתחם מצרי מבוצר, כחלק מ"כיס פלוג'ה" בו נלכדו אלפי חיילים מצרים לאחר קיץ תש"ח.
מטרתו של מבצע "יואב" הייתה לסלק את צבא הפלישה המצרי מהארץ ולפרוץ את הדרך לנגב. המשימה של חיסול האויב בקטע שבין פלוג'ה לעיראק אל-מנשיה הוטלה על הגדוד השביעי של חטיבת "הנגב" בסיוע כוח משוריין מחטיבה "שמונה", ארטילריה ואף מטוסים.
הגדוד השביעי נערך בעמדות מצפון למוצבים שליד הכפר, מחופה בכוח טנקים. בבוקר י"ג בתשרי תש"ט (16.10.1948) החלה ההתקפה באש תותחים ומרגמות ובהפצצת הכפר הערבי על ידי מטוסי חיל האוויר. הטנקים הישראליים התקדמו בחיפוי האש הארטילרית עד לגבעה ששימשה כנקודת התפרסות של המצרים, אולם כבר בתחילת הקרב נותק הקשר בין הכוח הרגלי לטנקים. הלוחמים הישראלים נתקלו בהתנגדות מצרית חזקה, ולפיכך הוחלט לסגת.
בעת הנסיגה הצטיין שלום באיסוף פצועים משדה הקרב: 12 פעמים עבר בריצה, זחילה וקפיצה מרחק של 500 מטר, בשטח חשוף לאש קטלנית של המצרים, והעביר על גבו שישה פצועים. המצרים ירו מגגות הכפר והשטח המישורי היה מכוסה כולו באש מקלעים כבדים, אך שלום לא נפגע. רק כאשר הגיעו הלוחמים לבסיסם ליד קיבוץ גת פגע בו פגז מצרי, והרגו במקום.
