משפחתו של רפאל הושמדה כולה באושוויץ, רק הוא ניצל עם שחרור הצבא האדום.
בשנת 1945 העפיל רפאל לארץ, ואף כי הבריטים תפסו את אניית המעפילים בה נסע הצליח להתחמק מידיהם והגיע לקיבוץ עין חרוד. כעבור חודשים מספר, משלא הסתדר בקיבוץ, עבר לתל אביב, שם עבד כפחח ובעבודות סבלות שונות.
עם פרוץ מלחמת העצמאות היה רפאל בין הראשונים להתגייס. כשישה חודשים היה בין מלווי השיירות לירושלים ואף עבר להתגורר בעיר. באחד הקרבות בירושלים נפצע רפאל בעינו הימנית, הועבר לבית חולים ואחרי ניתוח הורכבה לו עין מלאכותית. מאז הניתוח היה רפאל נתון בכאבים רבים שלא פסקו, ומדי פעם נזקק לטיפול. במרס 1949 הועבר לטיפול בבית החולים בחיפה, אך בעת שהמתין לניתוח, ביום ה' באדר תש"ט (6.3.1949), נפטר. רפאל היה בן עשרים ושתיים בנפלו. הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בחיפה.
