ביוני 1940 רוכזו יהודי העיר בגטו שהוקף בתיל, והצעירים הכשירים נשלחו למחנות לעבודת כפייה בגרמניה. באוגוסט 1942 נערכה אקציה וכ- 2,000 איש גורשו לאושוויץ. רבים מהיהודים שהושארו בגטו הועבדו בבית חרושת שייצר מדים לחיל האוויר הגרמני.
באוגוסט 1943 חוסלו הגטאות בשלזיה עילית ואחרוני היהודים באזור, כ- 30,000 נפש, נשלחו לאושוויץ. באקציה זו חוסלה קהילת ז'ווירצ'ה.
קלמן הצליח לשרוד באושוויץ יחידי מכל בני משפחתו, אמו וארבעת אחיו ואחיותיו נספו.
מיד לאחר השחרור יצא בדרכו לארץ ישראל. הוא היה חבר בתנועת "השומר הצעיר", בשנת 1946 הצטרף לקבוצת "גאולים" באיטליה והתחנך במסגרת כפר הנוער "פיזנטורה" ברומא, שפעל בחסות "עליית הנוער".
ב- 3 במרס 1947 עלה קלמן עם חבריו על ספינת המעפילים "שבתאי לוז'ינסקי" בדרכו לארץ ישראל. האונייה, שנרכשה על ידי המוסד לעלייה של ה"הגנה", יצאה ממעגן מטפונטו שבאיטליה כשעל סיפונה 665 מעפילים מרומניה, הונגריה ופולין, והיא מניפה דגל איטלקי.
כעבור תשעה ימים הגיעה סמוך לחוף ניצנים. לוחמי הפלי"ם (הפלוגה הימית של הפלמ"ח) החלו בהורדת המעפילים, אך הים הסוער עיכב את הפעולה והבריטים הגיעו למקום. ה"הגנה" הזעיקה מאות יהודים תושבי האזור כדי שיחפו על המעפילים ויקשו על זיהוים, רבים אמנם הצליחו להתחמק מהבריטים ולהיעלם ביישובי הסביבה אך חלק מהמעפילים וכן כמה מתושבי הארץ נתפסו על ידי הבריטים וגורשו למחנה המעצר בקפריסין. (לימים, נכתב השיר "שושנה שושנה" על ספינה זו, ש"שושנה" היה שם הצופן שלה.)
קלמן היה בין המגורשים לקפריסין, שם שהה כחודש ואז הגיע לארץ. מאז התחנך בקיבוץ מזרע במסגרת "עליית הנוער".
זמן קצר אחרי הגיעו התגייס קלמן ושירת בחטיבת "הנגב" של הפלמ"ח ? חטיבה מספר 12 ב"הגנה". נמנה עם לוחמי הגדוד השמיני ("הנגב הדרומי"), איתם השתתף בקרבות רבים ונועזים בדרום הארץ לאורך כל מלחמת העצמאות.
ביום כ"א בניסן תש"ט (20.4.1949), במהלך פעולות סריקה בגזרת בית גוברין, נהרג קלמן סמוך לכפר דווימה.
