קרמפף שלמה

היותו בן כתשע שנים החלה מלחמת העולם השנייה, כשגרמניה פלשה לפולין. במהלך המלחמה איבד את כל בני משפחתו בשואת יהודי אירופה, רק הוא שרד.
בתום המלחמה הגיע עם ניצולים יהודים נוספים לכיוון איטליה, שם התרכזו ארגוני העזרה היהודיים וחיילי הבריגדה היהודית שסיפקו סיוע והכוונה למטרת עלייה לארץ ישראל.
ידענו שיום אחד נעלה לארץ ישראל אבל לא רצינו לעלות כיתומים נצרכים. עז היה רצוננו לתת ולא לקחת. שאלנו את המדריכים: מה הדבר החשוב ביותר בשביל ארץ ישראל? תשובתם הייתה – להקים יישובים בנגב, בגליל".
בפברואר 1947 העפיל שלמה לארץ בספינה "חיים ארלוזורוב". האונייה יצאה משבדיה ביום 1 בינואר 1947 כשעל סיפונה למעלה משש-מאות מעפילים. בהגיעה לנמל לה הבר בצרפת עלו עליה עוד מאות מעפילים. תנאי מזג האוויר הקשים אילצו את הספינה לנדוד בים התיכון בין נמלי אלג'יר וטוניס, עד הגיעה לנקודת איסוף נוספת בנמל מטפונטו שבאיטליה, שם עלו על הספינה מעפילים נוספים, ובהם "ילדי סלבינו". משם המשיכה "חיים ארלוזורוב" בדרכה לחופי הארץ, כשיעד ההורדה היה ניצנים. אולם משחתות בריטיות שעטו עליה גרמו לשינוי בתוכנית, והאנייה פנתה לחיפה. הבריטים עלו על האונייה, ובקרב קשה שהתנהל על הסיפון נפלו קורבנות משני הצדדים. בסיומו נעצרו למעלה מאלף ושלוש-מאות מעפילים, בהם שלמה, ושולחו למחנה המגורשים בקפריסין.
לאחר המעצר בקפריסין, בספטמבר 1947 הגיע ארצה והצטרף לקבוצת הכשרה של עליית הנוער בכפר רופין בעמק שאן ביחד עם חבריו מקבוצת "סלבינו". הודות לחריצותו ולידיו טובות עבד בעבודות חקלאות ובנייה. בתחילת 1948, ימי מלחמת העצמאות, עזב את ההכשרה והתגייס לחטיבת "גולני" שלחמה בצפון הארץ.
באחד מקרבות החטיבה באזור ג'נין במאי 1948 נפצע שלמה קשה בראשו. הוא נותר פצוע בשדה הקרב שעות ארוכות בשל הקשיים לחלצו תחת אש. לאחר שפונה לקבלת טיפול, עבר סדרה של ניתוחים וטיפולים רפואיים. הוא שוחרר מבית החולים בחלוף מספר חודשי אשפוז כשהוא סובל מפגיעות גופניות, פגיעות ראש ומאובדן זיכרון.
עם שחרורו, הצטרף לחבריו מגרעין "סלבינו" שהיו ממקימי קיבוץ צאלים בנגב המערבי.
טוראי שלמה קרמפף נפל בעת מילוי תפקידו ביום א' בניסן תש"ט (31.3.1949). בן שמונה עשרה שנים וחצי בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בצאלים.
הוא מונצח באנדרטת "יד לנופלים" לבני התנועה הקיבוצית ביערות מנשה (משמר העמק).